הלשונות ביישוב הישן תופעת הרב לשוניות היישוב הישן בארץ ישראל שימר את הלשונות היהודיות שדוברו בתפוצות . עד לחדירת השפעתן של ההשכלה והלאומיות היהודית המודרנית , במחצית השנייה של המאה התשע עשרה , לא היתה להאחדת שפת הדיבור והכתיבה משמעות אידיאולוגית במובן המודרני , וביישוב הישן נתקיימה הרב לשוניות , שהיתה אופיינית לחברה היהודית בימי הביניים — "לשון הקודש" ( שפת המקרא , המשנה , הגמרא , היצירה הרבנית לדורותיה ושירת ימי הביניים ) התקיימה לצדן של היידיש , הג'וךזמו ( היהודית הספרדית ) והשפות היהודיות האחרות . ב"לשון הקודש" העברית ארמית נוצרה הספרות הרבנית , בה נכתבו איגרות השד"רים ובה נתקיים הקשר בין הקהילות בתחום התורני למדני , ובמידה ניכרת היא אף שימשה בתחום הכלכלה והארגון הקהילתי . יידיש , ג'וךזמו , ערבית ולשונות יהודיות אחרות כגון פרסית יהודית שימשו שפות דיבור יומיומיות , בהן נתקיימה היצירה הפולקלוריסטית של הקבוצות השונות ובהן נקראה ספרות מגוונת שיצאה לאור במרכזים בתפוצות ובארץ ישראל עצמה . הלשון הערבית היתה השפה העיקרית במגעים הכלכליים והחברתיים עם הסביבה הלא יהודית , והשפעתה ניכרה היטב בל...
אל הספר