215 האפשרות של התרחשות נסית בעבר ובעתיד ביחס להערכת המציאות, ובתוך כך, אם יש לחשוש להתרחשותו של אירוע הצלה לא 2 במקרים אלה, יש צורך בהערכת מצב על פי שגרתי וחריג, או במילים אחרות נסי . עדויות שונות ואומדן המציאות על פיהן . וכך מובא במשנה יבמות טז, ג : אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו . אין מעידין אלא עד שתצא נפשו ואפילו ראוהו מגוייד וצלוב והחיה אוכלת בו . אין מעידין אלא עד שלשה ימים . רבי יהודה בן בבא אומר : לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין . במשנה מובע עיקרון ולפיו עדות על מיתת בעל לצורך התרת אשתו להינשא לאחר היא עדות חמורה ביותר, ואין להסתפק במקרה זה בעדות נסיבתית או עקיפה בלבד . לכן מבחינת זיהוי, העדות צריכה להתייחס ישירות לאדם לאחר זיהוי פניו דווקא ( ובטווח של שלושה ימים, לדעת תנא קמא ) , וכן תוכן העדות צריך להיות על מוות ממש ולא על מצבים אחרים, קשים ופטליים ככל שיהיו, כגון 'מגויד, צלוב וחיה אוכלת בו' . לדברי המשנה, אין להתיר אשת איש אלא על סמך עדות שמצהירה על מיתה באופן מפורש וברור . ואולם נראה שנימה שונה במקצת עולה בדברי התוספתא ( יבמ...
אל הספר