160 ענת רובינשטיין אחרים . אותו חשש עמוק ואמיתי להישכח, לשקוע אל תהום הנשייה ואל האבדון, שמביע בצורה כה חזקה וישירה המשפט הפותח את ״מִסֵֵּפֶר חֲיָּי״ : ״אם אין אני יודע מה שיהיה, עד כמה יעמוד לדורות זכרונו של 'הש״ץ מינקובסקי'״ - התקיים . אולי מינקובסקי ראה את הנולד . בראשית שנות ה- 60 של המאה ה- 20 התנהל משא ומתן בין מנהל מחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית בירושלים, פרופ׳ ישראל אדלר, לבין נכדתו של מינקובסקי מרגריט בזרדקה, לגבי 301 אלו אותם פריטים העברת עזבונו של מינקובסקי לירושלים . שמינקובסקי הצליח לקחת, בדרך לא דרך, בצאתו בעור שיניו מרוסיה הסובייטית, ולהשאירם אצל משפחתו בעברו בפריז בדרכו לאמריקה . ניתן רק לשער כמה חומר רב-ערך נאלץ להותיר מאחוריו - יצירות, מאמרים וכתבים שאבדו כנראה לנצח . עם זאת, ניתן להתפעל מתושייתו, שלמרות היותו מוגבל במטענו, הוא התעקש לארוז, לצד חפציו האישיים, גם חבילה נאה עם כתבי-יד של עשרות מיצירותיו, מאמריו ותעודות שונות . ב- 1967 הועבר ארכיון מינקובסקי לירושלים . בתודעה הישראלית מוכר מינקובסקי בזכות לחנו ל״שבת המלכה״ של ביאליק . כמו כן, התפרסם לחנו ל״שירת האסיר״ של ...
אל הספר