תמונות, הסכימה . הן נפגשו במבואה אך הרחיקו רק עד הטרקלין . הן אכלו ובילו שם יחד את אחר הצוהריים, אחר צוהריים שקט מאוד, וז'וזיאן הייתה בסחרחרת מחשבותיה יותר משהייתה עם שרה . זו דיברה ושתקה, מיננה את התערבויותיה - אין מילה אחרת - בטקט ובעדינות יוצאי דופן . ז'וזיאן העריכה שוב את רגישותה של שרה ואת נוכחותה השלווה . היא חשה אסירות תודה אין קץ וראתה בחשש את פרדתן הקרבה ובאה . שרה התעקשה ללוות אותה לנמל התעופה, וכשנפרדה ממנה, נתקפה ז'וזיאן פרץ של חרדה . מאז אותו לילה בלה קופול עמדה הארגנטינאית לצידה, עזרה לה לחשוב, לדבר, לשתוק, להיזכר . . . בעת ובעונה אחת אנליטיקאית, מדריכה, מראה, אלטר אגו . . . הלכה אחריה בפנטזיות שלה, הוליכה אותה במציאות . וז'וזיאן שמה לב בתדהמה שאפילו לא עבר שבוע, אבל לה קופול רחוק כל כך . במונית שהחזירה אותה לכיכר קונטרסקרפ תקף אותה פרץ של חרדה, הפעם למחשבה שתגלה שדירתה נפרצה . מחשבות כאלה מעולם לא הטרידו אותה במיוחד, ועד מהרה הבינה שהפנטזיה הזאת חושפת, יותר משהיא מסתירה, את תחושתה ששלמות העצמי שלה נפגעה . עליה לשוב ולמצוא שיווי משקל, אך שיווי משקל אחר . הדירה לא נפרצה, כ...
אל הספר