ניסן שור 88 פרחו, ועמם הגיעו הפיאנו – ברים, שבהם הנעים נגן פסנתר את זמנם של הנוכחים . זה היה המצב בתל אביב, מרכז חיי הלילה בישראל . הבליינים של אמצע – סוף שנות ה – 60 התבגרו, וחוו התפכחות כואבת . הם התקבצו בקהילות קטנות, פמיליאריות, וניסו לקיים חיי לילה בסגנון צנוע, שכמו מכה על חטא היוהרה של ששת הימים והרווחה החברתית שבאה בעקבותיה : "הדיסקוטקים פינו מקום לפאבים . בערך אותו דבר, אבל לא אותו דבר . בפאב, לא נאלצת כבר לקפצץ ולפזז כל הלילה . יכולת לשבת בשקט מסביב לכוס בירה ולשמוע את עצמך חושב בניחותא . זה גם הרי התאים להתקדמות בגיל של חברי המפלגה . אחר מתו הפאבים, וכיום האופנה היא הפיאנו – ברים . שוב בערך אותו דבר, אלא שכאן אתה מתגודד מסביב לפסנתר, נהנה, כמו בתקופת הדיסקוטקים והפאבים, מאותם פרצופים מוכרים וחביבים שליוו אותך לאורך כל הדרך" . 130 מסיבות הריקודים נערכו כעת בעיקר בבתים בצפון העיר, שם יכלה הבורגנות, בד' אמותיה, להמשיך ולנהוג כאילו החגיגה נמשכת כרגיל . ההתעוררות היחסית החלה דווקא בירושלים . בעוד חיי הלילה בתל אביב סבלו מחוסר יציבות כלכלית, שהביאה לסגירתם של עשרות מקומות בילוי בזה...
אל הספר