251׀ אמ נ ות החיים הטובים יחסית, למשל בהשוואה לספרייה של אוּמברטו אקו המנוח, שהיו לו 30 אלף ספרים . ובכל זאת, לעתים קרובות אני בקושי זוכר במה הספרים עוסקים . כשאני משוטט במבטי על שִדרות הספרים, הראש שלי מתמלא רסיסי זיכרון מעורפלים מעורבים ברגשות עמומים ובהבזקים אקראיים של סצנות מסוימות . לפעמים צף משפט כמו סירת משוטים נטושה בערפל דומם . לעתים נדירות אני מצליח להיזכר בתמצית העלילה . יש כמה ספרים שאני אפילו לא בטוח אם קראתי בכלל — אני צריך לפתוח אותם ולחפש אוזני חמור או הערות שכתבתי בשולי הדפים . ברגעים כאלה אני לא יודע מה מביש יותר — הזיכרון המחורר שלי או הרושם הזניח שהשאירו עלי כל כך הרבה מהספרים האלה, אם כי מנחמת אותי המחשבה שרבים מחברי חווים את אותו הדבר . לי זה קורה לא רק עם ספרים, אלא גם עם מאמרים, עם דוחות ועם טקסטים מסוגים אחרים שקראתי והסבו לי הנאה . מעטים מהם נשארו איתי . ספורים בלבד . מה הטעם בקריאת ספר אם התוכן שלו ברובו מתאדה ? מובן שהחוויה המורגשת ברגע הקריאה משמעותית, אין ספק בכך . אבל זה נכון גם לגבי החוויה המורגשת של אכילת קרם ברולה, ואיש אינו מצפה שקרם ברולה יעצב את איש...
אל הספר