29׀ אמנות החיים הטובים תמורת החוויה הזאת אם תוכלו לזכור למשך יום אחד בלבד ? שנה אחת ? עשור אחד ? למרבה הצער, אין מחקרים מדעיים שעוסקים בשאלה הזאת, שנשאלה במקור על ידי דניאל כהנמן . התגובות שאספתי היו אנקדוטליות, אבל ההסכמה הכללית היא שחוויות נחשבות רק אם זוכרים אותן . נכנה את התופעה הזאת בנק הזיכרון . ככל שאנחנו זוכרים משהו זמן רב יותר, כך עולה הערך שצובר הזיכרון הזה . אם זיכרון ( חיובי ) נשאר בבנק עד יום מותנו, במבט לאחור ערכו יהיה רב . אם הזיכרון נשמר רק חצי ממשך הזמן הזה, הערך שלו נחצה — וכן הלאה, עד שהערך מגיע לאפס . בלי זיכרון, חוויות נתפסות כחסרות ערך לחלוטין . זה מפתיע וגם לא הגיוני . הרי עדיף לחוות משהו נפלא מאשר לא לחוות אותו כלל, בין שזוכרים אותו ובין שלא . אחרי הכול, ברגע החוויה כיף לנו ! וכשנמות, גם ככה לא נזכור שום דבר — כי כבר לא נהיה קיימים . אם המוות מוחק את כל הזיכרונות, עד כמה חשוב לסחוב אותם אתנו עד הרגע האחרון ? יהיה מעניין לחקור את העולם הרגשי של אנשים עם דמנציה, כי זה בדיוק מה שהם חווים : סדרת אירועים חולפים, מרגע לרגע, בלי שום זיכרון שלהם . למיטב ידיעתנו, כאלה הם...
אל הספר