ההתחלה הייתה קשה אך עם זאת אופטימית . ב- 6 195 לצ ד חבריה ם שכ מוה ם היג רו מברזיל במסגרת תנועת ״דרור״, בני הזוג קורינלדי שהיו אז באמצע שנות ה- 20 לחייהם הצטרפו לקיבוץ שעלה על הקרקע רק שנים אחדות קודם לכן . כאן הם מצאו ארץ קשה ומתנכרת, ארץ חשופה וחושפת . בחיים בברור-חיל הם לא ראו הרפתקת נעורים אלא דגם-חיים ובקיבוץ הם בנו את ביתם, הקימו משפחה והפריחו את הארץ . ״כשהגעתי לברור-חיל כמעט ולא היה פה שום דבר״, נזכר קורינלדי . ״היה מחנה של צריפים אומלל וכמה מבנים ראשונים של שיכונים לחברים . לא היו מדרכות והבוץ בחורף היה בלתי נסבל, חסרו שירותים ולא היו עצים . היה מדכא . תכף שלחו אותי לטפל בענייני בנייה . הסוכנות-היהודית הייתה הגוף שטיפל אז בקיבוצים חדשים, והיא גם זו שמימנה את הבנייה, וחייבה אותנו לקבל את התכניות של המחלקה הטכנית שלה . התכניות, לתפיסתי, היו גרועות ומאכזבות . תכנון בלי חן ; אדריכלים שבאו בעיקר ממזרח אירופה ומדור שלא הכיר את הקיבוץ״ . אף שהיה עולה חדש ואדריכל שרק סיים את לימודיו, קורינלדי לא היסס לבקר את תכניות הבנייה שקיבל, ושאותן ערכו אדריכלים אחרים : ״את התכנית של הקיבוץ ה כי ן...
אל הספר