היום־יום של השכול: ביבה

[ 140 ] המודרניים הראשונים יישוב 3 – קיבוץ, מושב ומושבה , אנו עוברים לתמונות מההווה . צפירת בוקר יום הזיכרון נשמעת בפסקול, והמצלמה מתעכבת על אנשים עומדים דום ברחוב ועל בני משפחה הכורעים ומתייפחים ליד קברי יקיריהם בטקסי הזיכרון בבתי הקברות . "ארבע שנים אחר כך חזרתי לכפר יהושע", פרלוב אומר בקריינות, וכתובית מדווחת על השנה – 1977 . זוהי השנה ההיסטורית של דמדומי שלטון מפא"י ושל המהפך הפוליטי, אך דבר מתוך הקונטקסט הלאומי ההיסטורי אינו נכנס לסרט, למעט מטוסי קרב מבסיס סמוך של חיל האוויר, שקורעים בשאון את השמיים מעל היישוב השקט . הניגוד הזה שבין הסיפור הפרטי שבמרכזו הבנליה של השכול וההקשר הלאומי ( של המוות, של מטוסי הקרב ) ייעשה מוטיב מרכזי בסרט . בפרק הראשון של יומן פרלוב מציין את כוונותיו בעשיית ביבה . "אינני מתכוון לעשות סרט על עוזי שנהרג במלחמה, אלא על כאבם של בני משפחתו ולצלם כאדם מבחוץ ובשמי . לא תחת דגל" . בריאיון עימה ביבה מרחיבה : יום בהיר אחד בא דוד ואמר לי : "אני רוצה לעשות סרט לזכרו של עוזי" . לא אמרתי לו מיד כן, כי אני לא עוסקת בהנצחה . אבל אני לא מבקרת – כל אחד עם הכאבים שלו . שק...  אל הספר