פרק עשירי 130 את אותה שאלה . שנינו שרדנו מספינה טרופה שנשטפה לכאן . הוא נראה כמו קלטי או כפליט מהקוטב הצפוני . הייתה לו אהבה מיוחדת לעבודה בעץ . הוא ידע את שפת העצים . הוא התאים לי מאוד . הוא הגיע בוקר אחד, ונסענו במונית שירות לחיפה בחיפוש אחרי עץ נכון . עמדנו בפקקים בכבישי חום ואבק . הנוסעים היו חסרי סבלנות, עצבניים ומלאי תלונות . אחד מהם אמר שבפעם הקודמת שילם פחות, ובכך המריד את הנוסעים נגד נהג המונית המסכן . הם לא פסקו להתווכח כל הדרך מעכו לקריית ביאליק ועשו לכולנו כאב ראש . נוסע אחר רצה לשמוע שידור ברדיו של משחק ספורט, ועורר עוד ויכוחים מעצבנים . בתגובה הנהג רק הגביר את עוצמת מבזקי החדשות . הנוסעים הגיבו בשיעולים ובקיטורים כלליים . הסתכלתי מבעד לחלון . מפעלים, שלטי חוצות מסנוורים, אפור בלי סוף, זוהמה, זבל תעשייתי, בנייני דירות מתפוררים ואפס דבר נעים לפייס בו את העיניים . גלים של ריח חזק מהחומרים המזהמים דגדגו עמוק בנחיריי . חלפנו על פני המפעל הפטרוכימי, מפעלי הצבעים ובסיסים צבאיים, שמולם השתרעו אזורי מגורים צפופים ורועשים . נחל הקישון התבייש וכמעט התייבש ממים חיים . חולי ותרעלה היו...
אל הספר