פרק שני 22 "כאן ? " קראתי . "אולי כאן — מה דעתך ? מראש הגבעה הזאת רואים טוב את הים ויש תחושה של פתיחות . קרוב לפה יש הרבה עצים עבותים — אולי זה מעיד על איכות האדמה . יש כאן תחושה טובה . " "כן," חזר רון אחריי . "זה נראה בסדר גמור . " מירה נראתה מטפסת באיטיות על הסלעים . היא נשאה תיק קטן מבד לא מעובד, והנה שלפה מתוכו קומקום כחול וחבוט משהו, בעל זרבובית חיננית . הייתה מעין אדישות בהליכתה, מלווה באי-שביעות רצון, אך הבעת פניה התעודדה ככל שהתקרבה אלינו . "יש ניצוץ בעיניים שלך ! " קראה . "כן, אפשר לומר . " "אז מצאת מקום ! " היא נופפה את זרועותיה בהתלהבות, כמו ציפור המותחת כנפיים לאחר שינה . "נדמה לי . תסתכלי מסביב ותראי אילו רעיונות עולים לך . " אספתי אבנים מחודדות, הנחתי אותן במעגל סביב המדורה והִצַתי אש . קצת שמחתי לנקום בקוצים . בפינת העין ראיתי את מירה גולשת דרך הקוצים, מוצקה ושפויה . חשתי שמץ של קנאה כשעקשנותם התכופפה לנוכח חינה הנשי, לעומת העונש שאני זכיתי בו כשניסיתי לחדור דרכם . מירה שבה בתוך דקה, לפני שהמים אפילו הספיקו להתחמם . "שם, ליד החרובים . " היא הצביעה לכיוונם הכללי, אך לצידם...
אל הספר