222 | קיצור תולדות השוויון הנחות במיסוי, וכך מתקבל בפועל מימון ציבורי לא-שוויוני-בעליל, שכן התמיכה הציבורית גדלה ככל שהתורם המאמין עשיר יותר ( וגם דבר זה מעניק בפועל עדיפות לדתות מסוימות לעומת 41 אחרות ) . הוא הדין במערכות באיטליה, שבה רשאי כל נישום להפנות שבריר ממיסיו לטובת דת כלשהי לפי בחירתו, או בגרמניה, שבה המנגנון בא לידי ביטוי בתוספת מס הנגבית לטובת פעילות דתית ; בשני המקרים יש הטיה לטובת דתות הנהנות מארגון לאומי מאוחד ( בפועל הדבר מדיר את הדת המוסלמית ) . לעומת זאת, המודל הצרפתי הנוהג בארגונים הדתיים למיניהם בצורה שווה הוא, פוטנציאלית, טוב יותר . הדבר מצביע על ההתייחסות לדת כאל אמונה או כאל כל נושא אחר המצדיק תמיכה, ובכך הוא מקדם התחדשות וגיוון של המבנים השונים . זאת בתנאי שהמערכת תיעשה שוויונית יותר, למשל על-ידי הפיכת כלל התמיכות הציבוריות המקבילות ל״שובר לטובת חיים חברתיים״ בעל ערך אחיד לכול, שכל אחד יוכל להקדישו לארגון לפי בחירתו ( דת, תרבות, הומניטריוּת . . . ) , יהיו ערכיו ואמונותיו אשר יהיו . מערכת כזאת תאפשר להתקדם לעבר שוויון אמיתי, ובה בעת להיחלץ מהאקלים הנוכחי של חשדנו...
אל הספר