ניו יורק, בירת הפיננסים העולמית, כבר סימאה את עיניו והטריפה את חושיו . הוא התוודע לרמת חיים שלא ידע על קיומה . אם פעם פנטז בערגה על האפשרות שיהיה מיליונר, נחשף נתניהו בבת אחת לטעמו המשכר של המושג מיליארדר . הלימוזינות המפנקות, המטוסים הפרטיים, החווילות המלכותיות בלונג איילנד, חשבונות ההוצאות הבלתי ‑ מוגבלים, החליפות בשדרה החמישית וכן, גם הסיגרים . במובן מסוים, ניו יורק קלקלה את בנימין נתניהו . הוא הביט במצעד המיליארדרים האינסופי שעלה אליו לרגל ושאל את עצמו, "מה יש באנשים האלה, שאין בי ? " הוא חש שהוא נעלה עליהם . מוכשר יותר, נחוש יותר, כריזמטי יותר, מבריק יותר . אפילו האנגלית שלו היתה, ברוב המקרים, מלוטשת יותר משלהם . אבל להם היה כסף גדול ולו לא . מי שפתח לנתניהו את הדלת אל סלון הסילון הניו יורקי באותן שנים היה רונלד לאודר . לאודר התוודע לנתניהו ב ‑ ,1986 עת כיהן כשגריר ארצות הברית באוסטריה . נתניהו שימש אז שגריר באו"ם מטעמה של ישראל והשניים השיקו יחדיו קמפיין ציבורי נגד אחד המתמודדים לנשיאות אוסטריה, קורט ולדהיים, בשל עברו הנאצי . שניהם, נתניהו ולאודר, היו דיפלומטים שמונו במינוי פוליט...
אל הספר