62 | סיפורו של יקותיאל אדם אופי זו אומרת את דברה . קותי מגיב נחרצות : "מבחינתי ההצעה הזו היא כאיבוד דעת . המצרים עדיין לא גילו אותנו, עדיין לא יודעים שאנחנו כה קרובים אליהם והם מפגיזים את השטח בעיוורון, מטילים פגז פה ופגז שם, אבל בכל שנייה הם עלולים לפגוע, בכל רגע עלולים לגלות, ואז כל 160 הקנים הארטילריים שלהם יתרכזו עלינו . להחזיק שם מעמד, בשטח הפתוח, עד הבוקר ? אף אחד מאיתנו לא יישאר חי . " בימי שגרה קותי נוהג לומר לחבריו כי כל מלחמה נוטלת פיסה של שפיות מהבן אדם . אפשר לנחש כי הגה אמירה זו ברגעים אלו, כשאלוף הפיקוד בא לברך ויצא מקלל . אז מגיעה ההוראה ממטה האוגדה : "להמשיך כמתוכנן . " רווחה מופלאה ממלאת את לב קותי וקציניו, לנוכח המשימה שאמורה למלאם מורא גדול . "קדימה בחורים ! " קורא להם אריק . קותי הוא לוחם בנפשו . "כאיש חי"ר בהכרה," יספר לאחר מעשה על תחושותיו ברגעים אלה, "אינני רוצה להיות שריונאי . נכון שבחי"ר אין התפארת של הדהרה וגמיאת השטחים, אבל האם הטנקיסט יֵרד מן הטנק ויטהר עמדות ? חייבים להביא את החי"ר לבצע זאת . " קותי ואריק לפני היציאה לקרב אבו עגילה . רגע לפני ההסתערות תגיע ...
אל הספר