30 | עיונים בחינוך : מאמרים בפילוסופיה של החינוך 4 סוקרטס בני - שיחו בתוכחה וחקירתם – אשר מתלכדים בפועל ליסוד אחד . מתאר עניין זה בדברים שאמר בנאום הראשון שלו במשפט, לפי האפולוגיה של סוקרטס מאת אפלטון : ״ [ . . . ] וכל עוד רוחי בי ואני יכול – לא אחדל מלשאוף לחכמה [ דהיינו להיות פילוסוף, ׳אוהב - חכמה׳ ] ולעוררכם ולדבר על לב כל אחד מכם שאפגוש בו כפי שרגיל אני לדבר : ׳אנא, הטוב באנשים [ . . . ] הרי אינך מתבייש לדאוג לכסף, שירבה בידך ככל האפשר, ולשם ולכבוד, ואילו לתבונה ולאמת ולנשמתך, שתהא טובה ככל האפשר, אינך דואג ואינך שם לב ? ׳ ואם מי מכם יחלוק עלי ויאמר שאכן דואג הוא לכך, לא אתן לו 5 מיד ללכת, אלא אשאל אותו ואבדקנו ואוכיחנו [ . . . ] ״ . לפי הדמות של הפילוסוף הדגול, העולה מכתבי אפלטון, הסתייג סוקרטס מתפישת עצמו בציבוריות האתונאית כ״מוֹרֶה״, בכל אופן במובן המקובל של העיסוק הזה, אשר בתקופתו התקבל כבר גם כמקצוע . לדבריו : ״מעולם לא הייתי מורה של איש, אלא אם חפץ אדם להקשיב לי כשאני מדבר ועוסק בעניינַי [ . . . ] 6 תפקידו הפדגוגי של סוקרטס משול וכל הרוצה יקשיב וישמע את דברַי [ . . . ] ״ . בע...
אל הספר