עד שעלינו למטוס . . . כבר בהסעה לכיוון מסלול ההמראה הרגשתי, תוך כדי הדיבור בינינו בקשר, שהוא חושש מאוד מהטיסה . זו לא היתה אמורה להיות טיסה מורכבת או קשה במיוחד אבל איך שהמראנו, החייל פרץ בבכי ואמר שהוא רוצה לחזור . ניסיתי להרגיע אותו, אמרתי לו שעוד מעט נסיים וננחת, והמשכתי בטיסה כשכל הזמן אני מסתכל אחורה במראה לבדוק שהוא בסדר ושהוא עדיין בהכרה . החייל הקיא ואז השתתק . . . סיימנו את הטיסה ונחתנו . אחרי הנחיתה עצרתי את המטוס לצד המסלול, פתחתי את החופה ונתתי לו להתאושש, לנשום אוויר ולנקות את עצמו . והיה הרבה מה לנקות . . . חיכינו בעמדה בצד עד שהחייל הסדיר את נשימתו, ניקה את עצמו וחזר לדבר . חיכיתי עוד קצת, כדי לוודא שהוא במצב סביר, ורק אז הסעתי את המטוס לעמדה ממנה יצאנו לטיסה, שם כבר חיכו כל חיילי הגף הטכני שקיבלו את חברם בקריאות נלהבות ובמחיאות כפיים סוערות . הוא הניף ידיו לאוויר וחייך חיוך גדול . "נו, איך היה ? " שאלו אותו החבר'ה מהגף . "גדול ! " אמר החייל . אני כמובן אמרתי שהוא היה "נמר" . . . לא תמיד יש קשר בין איך שהדברים נראים לבין המציאות . אז אם מישהו מציע לכם כצ'ופר טיסה במטוס ק...
אל הספר