פרס הגיע, התיישב וביקש שנציג את המבצע המתוכנן . פרשתי מפה והצגתי את התוכנית המבצעית של חיל האוויר לתקיפה . הדגשתי את המחויבות האישית שלי לתכנון, לביצוע ולתוצאה . בחדר היו כל ראשי מערכת הביטחון : הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, ראש אמ"ן וראש חטיבת המבצעים . בזה אחר זה הם הסבירו לראש הממשלה עד כמה הפעולה הזו חשובה . היא תאפשר פגיעה קשה בהרבה מאוד מחבלים של חיזבאללה ותמנע פיגועים עתידיים הן נגד חיילי צה"ל, שעוד ישבו אז ברצועת הביטחון, והן נגד מדינת ישראל . הרבה זמן חיכינו להזדמנות הזו, והנה היא הגיעה . כל הפיקוד הבכיר, ללא יוצא מן הכלל, המליץ באופן חד - משמעי לבצע את התקיפה ולאשר את התוכנית שהצעתי . נחרץ במיוחד היה הרמטכ"ל שחק, אדם ומפקד שאהבתי והערכתי מאוד על הדרך הרגועה והנחושה שבה הוביל את צה"ל . בדרך כלל הוא התבטא בשקט, באופן מינורי אבל ברור . אלא שהפעם דבריו היו תקיפים במיוחד . ראש הממשלה הקשיב לנו ולא אמר מילה . סיימנו . פרס קם ויישר את חליפתו . קמנו גם אנחנו . הוא עבר מאחד לשני, לחץ יד לכל אחד מאיתנו ועדיין לא אמר מילה . . . בסוף אמר : "תודה רבה, תוכנית מצוינת, אבל לא נעשה זאת", ויצ...
אל הספר