57 הקולנוע ומנגנון ההשמדה הנאצי באותה רמה של ייצוג, והגדרת חלק מהם כשייכים למיז-אנ-אבים נגזרת מפרשנותם ככאלה ( 57 : 1996 Friedman, ) . אימאז' המחנות והרטוריקה של המיז-אנ-אבים בקולנוע המודרני חוקר ספרות השואה והאנטישמיות המודרנית אלווין ה' רוזנפלד ( Rosenfeld ) תהה מה נותר לאומנות לעשות לאחר מציאות המחנות "כאשר העובדה עצמה עולה על הבדיון" ( 65 : 1980 Rosenfeld, ) . תפיסתו של רוזנפלד, שעל פיה המחנות הם ביטוי למציאות שעולה על כל דמיון, מהדהדת גם בתפיסתו של גודאר שסבר שהתמכרותם של ההמונים לבדיון הקולנועי במשך כחמישים שנה מאז המצאת הקולנוע והתנתקותם מהמציאות גבו מהם מחיר 29 אולם להבדיל מהבדיון כבד משום שהטעינו את הממשי בבדיון . הקולנועי, מחיר הממשי היה דמעות אמיתיות ודם אמיתי ( Saxton, 49 : 2008 ) . רעיון דומה ביטא תיאודור אדורנו, שטען בהקשר של זוועות מלחמת העולם השנייה : "בני אדם מצומצמים לתפקיד של שחקנים בסרט זוועה, סרט שאין לו צופים מכיוון שלכולם, עד אחרון האנשים, יש מקום על המסך" ( as cited in Didi - Huberman, 180 : 2003 ) . דומה שהצפייה באימאז'ים של המחנות הפכה את הצופים, בעל כורחם, לצ...
אל הספר