יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 245 הנביאים המקראיים שדבריהם נכללו ונערכו בספרים מסוגו של קובץ זה . נראה כי אלה אכן פעלו במשך תקופה ארוכה של יותר משלוש מאות שנה, משלהי ממלכת ישראל בשומרון ( הושע ) ועד לימי שיבת ציון וראשית בית שני ( חגי, זכריה ומלאכי ) . מעניין לגלות כיצד עוסק יפת, בהקדמותיו השונות ובפירושיו לספרי תרי-עשר, בפרק הזמן הממושך הזה כתקופה היסטורית מובחנת, ועוסק רבות בשאלות של עריכה בנסותו להסביר כיצד הגיעו לידינו הקבצים השונים בצורתם זו . בפירושו להושע א 1 ( ראו טקסט 29 להלן ) מתעכב יפת גם על הסדר הפנימי של 'חמישה עשר הנביאים', הלוא הם 'ישעיה, ירמיה ויחזקאל ושנים עשר אלה הספרים האחרים', ומציע כמה הסברים, ביניהם כרונולוגיים וביניהם תמאטיים וחומריים . נראה שיפת סבר כי סיבות אחדות פעלו במשולב בקביעת הסדר הפנימי של הספרים על ידי עורכי המקרא, ובהן גם היחס המורכב שבין העורכים הללו ( ככל הנראה בני תקופת המקרא ) לבין הנביאים עצמם, אשר 'חיברו' או 'קבעו' את נבואותיהם בכתב . יפת אינו מקבל את ההסבר האומר כי הושע היה בהכרח ראשון הנביאים הללו . לתפישׂתו מתייחסת הפסוקית ' תְּחִלַּת דִּ...
אל הספר