מִוַעְיְנוֹת הלשון והמילונאות 201 להלן שני קטעים מ הספר הכולל . הראשון, מתוך חלק ה, שאוב מפֶּרק בעל אופי לקסיקלי- סמנטי, שבו דן אַבּו אלפַרַג' בהבדלים הסמנטיים של כמה מילים נרדפות ( למעשה מדובר בשורשים נרדפים ) . אומנם רובו המכריע של הספר הכולל דן בענייני דקדוק מובהקים, אך חלקים מסוימים ממנו הם בעלי אופי מילוני-סמנטי . לשיטתו של אַבּו אלפַרַג' גם לאוצר המילים יש חוקי דקדוק משלו, משום שהשימוש באוצר המילים כפוף לא פעם לתנאי הצטרפות מיוחדים . במילים אחרות, יש פעלים ותארים העשויים להצטרף רק למילים מסוימות ולא לאחרות . קביעה זו מודגמת בקטע שלהלן, וחשובה בעיקר בהקשר של מילים נרדפות . הנרדפוּת עלולה להטעות, ולגרום לנו לחשוב שמילים נרדפות הן בנות 56 המרה חופשית, ולא היא . גם לשימוש במילים הנרדפות יש מגבלות . הקטע השני, מתוך חלק א, מציג את שיטת ה'סימנים' הנוהגת בנטיית הפועל . הקראים הראשונים הבחינו בקיומו של שורש, אך לא הבחינו בקבוצות שורשים בעלות אופי משותף המעמידות 'גִּזרה', ולא במושג 'בניין' . עם זאת הם יצרו שיטה המארגנת את הפעלים על פי תכונות מורפו-פונולוגיות משותפות . קודמיו של אַבּו אלפַר...
אל הספר