מִוַעְיְנוֹת הלשון והמילונאות 197 50 וְאָֽכַלְתָּמִזִּבְחֽוֹ ( שמ' לד 15 ) , המצטרפת, כפי שאנו רואים, למילים אחריה וְאָֽכַלְתָּמִזִּבְחֽוֹ , ועוד ( יש ) דוגמאות דומות . המטרה השנייה ( ללימוד הדקדוק ) היא לעזור להבחין מבין המשמעויות המגוונות שיש למילים יחידות, מה נכון ומה לא נכון . למשל בדוגמה הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם ( יהו' ה 9 ) , כאשר המילה גַּלּוֹתִי מובנת בטעות במשמעות של 'אני חשפתי', זאת מתוך היקש אנלוגי לפסוק גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז ( תה' קיט 22 ) . המשמעות הנכונה היא 'אני גלגלתי', מ גֹּלּוּ אֵלַי הַיּוֹם ( שמ"א יד 33 ) . אילו הייתה הכוונה ל'אני חשפתי', היינו מצפים ל-גִּלִּיתִי, כמו כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִֽי ( יר' יא 20 ) . מקרה נוסף הוא הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְבָֽר ( שמ"ב ט 4 ) , שהובן בטעות על ידי מישהו כ'ללא כלום', כלומר ללא דבר שהוא יכול להביא בחזרה למען תועלתו האישית . טעותו מתגלה הודות לשיקולים הנוגעים למבנה הדקדוקי ולמשמעות . יש שני עניינים הנוגעים למבנה הדקדוקי . הראשון הוא העובדה ש-בְּלוֹ מופיעה עם וי"ו ...
אל הספר