174 תור הזהב הקראי שיטה זו, פרי מחשבתם של המדקדקים הרבניים המאוחרים לאלפאסי יהודה חַיוּג', ובפרט יונה אבן גַ'נַאח, אומצה מן הדקדוק הערבי ולא הייתה מקובלת על קראי ירושלים . אלפאסי 3 אך ממה שידוע לנו על קודמיו בדקדוק הערבי מציין שאת הארגון הזה למד מאחרים, והעברי שִכלֵל אלפאסי את שיטתם, משום שבמילונו סדר האותיות הוא חיצוני ופנימי, והערכים מונים לא פעם את שלוש אותיות השורש . תורתו הלשונית המובאת בהקדמה מִתמַצה בתפישׂת השורש . להשקפתו, השורש הוא היסוד הלשוני החוזר בכל צורות הנטייה . על פי עיקרון זה יכול שורש להיות בן שלושה עיצורים, שני עיצורים או עיצור אחד ; ואכן לשם הבהרה מציין אלפאסי בהקדמה את כל השורשים החד-עיצוריים . זאת ועוד : בהתאם לתורה הלשונית שרווחה בתקופתו הוא מבדיל בין האותיות הַמְשָׁרְתוֹת בַּשֵּׁם ( שהן : אלף, יוד, מם, נון, תו, ובקיצור : אי מנת ) וּבַפֹּעַל ( שהן : אלף, בית, ה, וו, יוד, כף, למד, מם, נון, שין, תו, ובקיצור : אב הו יכלמ נשת ) , לבין אלה שאינן משרתות, והן חלק משורשי המילים ( שהן : גימל, דלת, זין, חית, טית, סמך, עין, פא, צדי, קוף , ריש, ובקיצור : גדז חטס עפץ קר ) . ...
אל הספר