ב. “עברית אולפנית“: הנתק בין מסמנים למסומנים כאלגוריה פוליטית

0 5 ע ל ש פ ת ה ל ש ו ן בסצנה הבאה, העוקבת את סצנת ההיכרות בכיתה, מתבטא שוב ניתוקה של העברית האולפנית . אופק מתחיל לספר את סיפורה של אנאבל – גרמניה שהגיעה לישראל כדי לחיות עם בן זוגה יואב . השניים מצולמים נוסעים במכונית, בדרכם למשרד הפנים לבקש אשרת עבודה, ואנאבל מספרת ליואב את שלמדה באותו היום באולפן : אנאבל [ במבטא גרמני ] : פרה שמנמנה ושמה בינה גרה ברפת ליד בנימינה and then I don‘t know יואב : אכלה תערובת חציר ותחמיץ . מה בא אחר כך ? . . . שלחש לה באוזן מילים בטעם תלתן ( דקה : 30 : 01 ) בדקלום השיר אופק הופך את היוצרות . במקום שהמבטא יהפוך את הדוברת ל״מצחיקה״, כאן מבטאה של הדוברת האינטליגנטית דווקא מדגיש את התלישות והמגוחכות של ההקשר החקלאי-חלוצי של דבריה, והוא מצטייר שוב כמנותק מהמציאות המשתקפת בחלקים האחרים של הסרט . על הקשר אידיאולוגי ציוני-חלוצי-אשכנזי זה של האולפן עמדה בין השאר אסתר שלי-ניומן, למשל בניתוח ספר הלימוד לעברית של שלמה קודש ״כולנו יחד״, כשהצביעה על האופן שבו המעטה הדק של שיח שוויוני ליברלי לכאורה אינו מצליח להעלים את ההיררכיה החברתית שקודש הניח בין חלוציות, אשכנזיות ...  אל הספר