וקנ הקהצ ט קבל 192 "מעשה בח"ן ביאליק, זכותו תגן עלינו", באופן שמסמן את ביאליק עצמו כצדיק, והוא מתאר : "עם שקיעת החמה, והפייטן [ ביאליק ] עומד אז תקוע בין הגבעות, משל עץ-זית עתיר שרשים בין הזיתים העבותים הזרועים בין אותן גבעות, והנה פלט כמתוך התפעמות שבהשראה : ראה נא, ראה ! אלוהים צייר את צפת בצבעי 27 עוד הוא מספר : פאסטל ! " . רגעים מספר לפני הסתלקות השמש השבתית, הפליט אותו פה מפיק מרגליות : צפת זאת, למה היא דומה ? משהשלים הקב"ה ביום הששי את מלאכתו אשר ברא לעשות ויאמר כי טוב, נשארו לו חמישה רגעים לבוא השבת, המועד בו שבת ונפש, והם רגעי בטלה כביכול, לא מלאכה ולא שבת, ובו ברגע, רגע של מעין מבוכה, נצנץ לפניו מין הרהור שבשעשועים ומיד עמד ועיצב את צפת, על דרך מין צעצוע, והשקיע מיניה וביה במעשה-שעשועים זה, מעשה שבין 28 מלאכה ובין שבת, את מיטב דמיונו . זהו תיאור יפהפה שביסטריצקי מייחס לביאליק, סיפור המרמז ליסוד הארוטי שבשעשוע . אף על פי שביאליק דחה את מפעלו השירי של נג'ארה איש צפת, אין ספק שרוחו שרתה עליו בביקור זה . אפשר שלנגד עיניו של ביאליק עמד התיאור המופיע ב ספר שבחי האר"י : פעם א' [ חת ]...
אל הספר