תודעת משנה, תודעת מקרא : צפת והתרבות הציונית 91 מאפשרת לנו לחשוף את רכיביה של כל אחת מהן, וגם את העוקץ האפוקליפטי הטמון בציונות המקראית . המודל הציוני, שזיהה את הגאולה עם ריבונות פוליטית, חסם כל אפשרות של חוויה אישית או קולקטיבית שאיננה מתועלת למפעל ההתיישבות . השיח הציוני מבוסס על יחס אמביוולנטי כלפי המשיחיות, ועל הבחנה בין "משיחיות" ובין "גאולה" . מושג הגאולה יוחד לפרויקט ההתיישבות והקמת המדינה, ואילו המשיחיות נדחתה בהיותה פסיבית ואירציונלית . למעשה, ההיבחנות מן המשיחיות וההסתייגות ממנה הן אבן יסוד בהגדרת הציונות . המשיחיות תוארה כציפייה פסיבית להתערבות אלוהית מכאן, וכמערכת של דימויים מיתיים-אפוקליפטיים מכאן . הציונות ראתה את עצמה משוחררת משני יסודות אלו, ולשלילתם היה תפקיד חשוב בעיצוב הדימוי העצמי שלה כיצרנית, רציונלית, פרגמטית ונאורה . הציונות ראתה את ייחודה ובחנה את סיכויי הצלחתה למול המשיחיות . זאת ועוד, המונח "משיחיות" שימש, ועודו משמש, כינוי גנאי לקבוצות 22 פוליטיות יריבות, בדיוק כשם ששימש כינוי גנאי לציונים בפי חוגים חרדיים . אף על פי כן, התרבות הציונית הייתה עתירת דימויים משי...
אל הספר