צאיהמצ צאשהו בצהקב : בט 70 לבדו הייתה ממאפייני ההשכלה מראשיתה . היא ניכרת אצל המשורר והבלשן נפתלי הרץ וייזל, שבעיני רבים הוא מבשר הספרות העברית החדשה, והיא בולטת במיוחד בספרות ההשכלה העברית במאה התשע-עשרה . "השיבה לארץ ישראל 30 של מטה", בלשונה של טובה כהן, היא למעשה שיבה מחודשת אל המקרא . התנ"ך הפך להיות הטקסט המכונן של התרבות היהודית, ואילו התלמוד נדחק 32 סופרי 31 תהליך זה התרחש מתוך התמודדות מורכבת עם ביקורת המקרא . הצידה . ההשכלה — הבולט שבהם היה אברהם מאפו, שתיאורי ארץ ישראל עמדו במוקד יצירתו — שאפו "לחלן" את המקרא, כלומר להקהות את עוקצו הדתי ולפתח היבטים שאינם מובלטים בטקסט המקראי, בהם תיאורי נוף וחושניות . למעשה היה מדובר באימוץ, במקרים רבים מפורש, של תפיסות אסתטיות ופואטיות שהתפתחו במערב באותו הזמן . מקורות ההשראה לכך היו תפיסת השירה העברית והנבואה של יוהאן גוטפריד הֶרדר, וכן השקפתו של הבישוף האנגליקני רוברט לאות' ( Lowth ) "על 33 כפי שהדגישה כהן, סופרי ההשכלה לא תיארו השירה הקדושה של העברים" . את ארץ ישראל מתוך חוויית הפגישה הממשית עימה, אלא על סמך תיאורי נוסעים, ברובם לא יהודי...
אל הספר