אובמ 16 התשע-עשרה, הוגדרה דווקא על בסיס השלילה של הרכיבים המזוהים עם צפת — הלכה, קבלה ופיוט . מסורת זו הוצגה כשייכת לעולם המסורתי-מזרחי שממנו ביקשה היהדות המודרנית להשתחרר . מבחינה זו, ההיסטוריוגרפיה הציונית היא 10 צפת הוצגה בה כהתגלמות ממשיכתה של ההיסטוריוגרפיה היהודית האירופית . של הסטגנציה שיוחסה להלכה האורתודוקסית ושל האירציונליות שיוחסה לקבלה — שילוב מאיים שאפיין את תפיסת המזרח באופן כללי . אומנם, האישים שהזכיר שזר נלמדים ונחקרים באקדמיה, לעיתים בהרחבה, אבל כל אחד מהם נדון בנפרד, לפי התחום ששויך אליו : קבלה, הלכה או פיוט . הפיצול הזה רב משמעות, והוא מדגיש את היעדרה של צפת כאירוע היסטורי כולל . כך אין במחקר הקבלה התייחסות למשורר ר' ישראל נג'ארה, ועד לעת האחרונה גם ר' יוסף קארו כמעט לא נזכר בהקשר זה . כאילו חיו השניים בעולמות מקבילים . לעיתים נשללו הן ההלכה הן הקבלה, ולעיתים נשללה רק אחת מהן, אך הפיצול נותר בעינו . יתר על כן, רכיבים אלו נדונו לא פעם מתוך התעלמות מצפת . למשל, אצל היינריך ( צבי ) גרץ ואצל שמעון דובנוב, שני המעצבים הגדולים של ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית, לא יוחד די...
אל הספר