86 | ש י ח ה הפשוט, ספק אם ניתן לקבוע בנחרצות שאשמה וגנאי הם בהכרח הכוח המניע את חזרתנו ה"כפייתית" על פעולות קבועות — החל בהרגלי יומיום וכלה בחרוזי תפילה ומנטרות ; תצפית רחבה יותר עשויה לשוב ולגלות שלמעשה כל שינוי מותנה בקביעוּת, והמחזוריות מצויה בכל אשר נפנה — מן המיקרוביולוגיה ועד האסטרופיזיקה . מעֵבר לכך, ספק אם אכן עלינו לקבל מראש סיבתיות מדבירה כזו, המניחה חוסר אונים כה רב מול עברנו הנפשי . כך, למשל, מחשבה טלאולוגית עשויה לראות ברגש של אחריות וחובה פנימית ביטוי לדחף המתעורר מתוך האפשרות למימוש פוטנציאלים, ולראות בפעולות הנלוות לו לא מפלט מגנאי פנימי שקוּבּע בילדוּת, אלא ביטוי ישיר של כוח החיים שבנו . אפשר שמיקודה של הפסיכולוגיה במצבים פתולוגיים ומוקצנים הוליד בלב הוגיה אמונה מוקדמת בחוסר האונים האנושי, אבל יכולת הבחירה הנפשית אינה מוחלטת אלא נתונה גם היא בספקטרום שלם של יכולות אנושיות . אותה אחיזה מנטלית, אותו "שיגעון לדבר אחד" — האם אין לו כפתור הפעלה ? האם תולדות הפתולוגיה הנפשית אינן אלא סַמן קיצוני של אופציה נפשית שבחירה ושכרה בצידה ? בדומה לתורות מוחלטות אחרות, גם הטיעון הפסי...
אל הספר