סכנת המעורבות הסובייטית; ישראל מציעה פשרות טריטוריאליות בסיני

1972 : שנת פעילות “על אש קטנה“ בין דרמה לדרמה || 95 מהמגרש המקומי ( ישראל ומצרים באמצעות מתווכים שונים ) למגרש הבין-מעצמתי . על קו האמצע של המגרש הזה עמדה היוזמה הסובייטית לנהל משא ומתן עם ארצות הברית על הסכם כולל ולמעשה כפוי במזרח התיכון, ללא מעורבות המדינות המסוכסכות . המגעים האלו התנהלו בערוץ קיסינג‘ר - דוברינין ( שגריר ברית המועצות בוושינגטון ) , ושניהם היו אמורים להכין את הקרקע לשיאו של המאמץ הבין-מעצמתי במפגש פסגה 282 ביו מנהיגי שתי המעצמות במוסקבה במאי 1972 . השינוי בהיערכות הבין-לאומית העלה חששות רבים בישראל, שהביטה בדאגה לעבר מה שיוחלט עליו בפסגת מוסקבה . ישראל אומנם הייתה מרוצה מהעברת ניהול העניינים לידי קיסינג‘ר, שבניגוד לרוג‘רס זכה לאהדה בישראל, תמך בהסדר בשלבים ושאף להשגת 283 אולם היא ידעה היטב שמדיניות ההפשרה עםיעדים אפשריים במציאות הקיימת, ברית המועצות, “הדטאנט“, היא הדגל הראשי של מדיניות החוץ שלו וחששה מפשרות על חשבונה לשם חיזוק הדאטנט . גם מעורבותה של מוסקבה ודרישתה החד-משמעית שישראל תיסוג לגבולות של טרום מלחמת ששת הימים היו דגל אדום עבור מדינאי ישראל . זה לא היה רק שי...  אל הספר
כרמל