של ראשי ארגונים יהודיים, ובשני נכחו רבנים ועסקנים אורתודוקסים מהזרם המרכזי, שכמה מהם הסתייגו ממדיניות השלום של הממשלה, אך שללו בתוקף את גילויי הקיצוניות והשטנה . תגובת ההנהגה של הארגונים היתה בסופו של דבר פושרת . התבקשתי על ידם לא להגזים בתגובתי, לא לנפח את הדברים, שכן לדעתם הדבר רק יעורר שימת לב ויעניק חשיבות יתרה לרב הכט ולקבוצתו . ובכל זאת, פרשת הכט המשיכה להסעיר את יהודי ארצות הברית מימין ומשמאל . העיתון "ג'ואיש פרס" המשיך ואף הגביר את ההתקפות עלי . עד כדי כך שמנכ"ל הליגה נגד השמצה אייב פוקסמן פנה מעל דפי העיתון ב ‑ 6 . 30 במכתב גלוי לרב הכט והפציר בו להפסיק את מסע ההסתה נגדי . "קולט אביטל", הוא כתב, "הקדישה את חייה להגנה על האינטרסים של העם היהודי . לפיכך היא ראויה לכבוד האישי והקהילתי שלנו . כמנהיגים יהודים אמריקנים עלינו להציב נורמות לקהילות שלנו . ביקורת ציבורית מן הסוג הזה אינה ראויה והיא מסוכנת" . ב ‑ 9 באוקטובר הופיע ב"ניו יורק מגזין" מאמר, שהתייחס להכט כאל מי שהוציא גזר דין מוות ליצחק רבין וציטט את דברי השבח שלו על ברוך גולדשטיין : "אדם חשוב, אדם קדוש" . גם חברַי בקונסוליה ...
אל הספר