קרימינליים . הם זוכים להלבנת חטאים אישית ופומבית, וזולת כמה אנשים שיקראו להם "מלשינים", שלומם מובטח . עצם האפשרות לעשות זאת, להתמקם בעמדת העד ולהציל את עורך מאימת הדין, הופכת את הנתיב המפוקפק לסוג של אקזיט השמור למושחתי הצווארון הלבן . מנגד, אבירי היושר לא חטאו ולא פשעו . הם נחשפו לתופעות חמורות לא פחות מאלו שאליהן נחשפו עדי המדינה ואוחזים במידע יקר ערך עבור רשויות אכיפת החוק . הם ראו מעטפות עוברות מתחת לשולחן, היו עדים להטיית מכרזים, למתן שוחד ולחדירת גורמים עברייניים לגופים האמונים על מתן שירותים קריטיים לציבור . את המידע החיוני הזה הם מציעים למבקר המדינה, למשטרה, לרשויות ולכל מי שאמון על מיגור השחיתות בישראל . אך במקום לזכות בכבוד מלכים, בתגמולים ובשיתוף פעולה להוט, רובם מושלכים מחוסר עניין . גם אם התיקים מצליחים להגיע לבתי הדין, ללא כל גיבוי של המדינה, או אם האבירים זוכים לצו הגנה נדיר מטעם מבקר המדינה, גם אז מעמדם נפגע ציבורית, המערכת מתעמרת בהם ללא סוף והפרקליטות מתייצבת לייצג את המושחתים כי הם "עובדי ציבור" . ההבדל העיקרי בין עדי המדינה לחושפי השחיתויות בשלב זה נעוץ בכך שהראשוני...
אל הספר