חלפו עשר שנים , והנשק הגרעיני עדיין מסוגל להשמיד את העולם כמה וכמה פעמים — אולם אין שומעים מילה על סוף העולם המתקרב . הקדחת חלפה לה . אולם הנטייה לקדחת נותרה : יום חדש מוליד קדחת חדשה . בסוף המלחמה הקרה , אחרי שהשואה הגרעינית כבר יצאה מהאופנה , מילאו את החסר נביאי השואה הסביבתית המנבאים שיום הדין קרוב בגלל זיהום בלתי נשלט , עודף אוכלוסייה ודלדול משאבים . יש המעדיפים אסונות שגרתיים יותר : סוף העולם שלהם הוא כלכלי . קשה להיזכר בתקופה שבה רשימת רבי המכר לא כללה ספר . התוכן זהה , ורק הקריסה של אלף תשע מאות ומשהו ששמו התאריך מוזז כל הזמן . אל תטעו : יש אכן בעיית נשק גרעיני , בעיקר של התפשטות הנשק הגרעיני , ויש אכן בעיה של איכות הסביבה , ובכל חברה יש בעיות כלכליות , אבל יש להבחין בין בעיה לבין סיבה לחרדה המונית . לכן בפעם הבאה שתיקלעו לעיצומו של התקף חרדה כלל - ארצי כלשהו שבו אנשים נבונים יאבדו את צלילות דעתם , וגם המחוקקים יצטרפו לחרדה והעיתונות שמאמינה לכל דבר עוד תגביר את החרדה כמו מגאפון , זִכרו את דבריי : זכרו שעם שלם , גם הנבונים בבניו , עלול לאבד את צלילות דעתו בבת אחת . זִכרו את שיגע...
אל הספר