לוחמי הגטאות | 163 עד מחצית ספטמבר, לבוב עד ינואר 1940 ואחרי כן ורשה עד השחרור בשבעה-עשר בינואר 1945 בידי הצבא האדום . תוצאות השאלון איששו את הידוע : זה היה קיבוץ של ניצולים ; מקרב 178 חברים וחברות, שלושה לא עברו את השואה . מבין 175 אלה, פחות ממחצית נמצאו בברית המועצות, מתוכם חמישה-עשר שירתו בצבא האדום והיתר היו בערבות רוסיה, אחרי המלחמה חזרו לפולין ומשם הגיעו לארץ . למעלה ממחצית עברו את המלחמה בארצות הכיבוש הגרמני . ארבעה-עשר נמנו עם שורות הפרטיזנים ; שישה-עשר עברו את המלחמה בגטו ורשה או בצד הארי של העיר, שבעה מביניהם היו באי"ל, ביניהם לובטקין וצוקרמן . שבעה עברו את המלחמה בגטו לודז' עד שחוסל ב- 1944 . הנתונים היבשים במסמך שהכין שנר הבליטו את היעדרם של הסיפורים האישיים : "קצרה היריעה מלמנות ולהזכיר את כל מחנות הריכוז וההשמדה, אשר חברנו נכלאו בהם . אין גם אפשרות להעלות על הנייר את דברי הימים של כל אחד מהם, לציין את נדודיו, לתאר את מאבקו לחיים", כתב שנר . 182 דור עבר עד שזה קרה : בסוף שנות השבעים החל צביקה דרור, חבר משק ומן הבודדים מקרב ותיקיו שלא עבר את השואה, לראיין חברים וחברות . ב- ...
אל הספר