180 רועית דהן עמדת פרויד, מונחת כעמדה קיומית ראשיתית של הסובייקט בזרם האקזיסטנציאליסטי . בשלב זה של הדיון אבקש לבחון אפשרות נוספת לתפיסת אדם ומעמדו הקיומי ברגע האתי באמצעות עמדת ז'אן פול סארטר כמייצג הזרם האקזיסטנציאליסטי, וכמי שהציב כאלטרנטיבה לפסיכואנליזה הפרוידיאנית את יסודות הפסיכואנליזה האקזיסטנציאליסטית ( 1984 Sartre, ) . סארטר ( בעקבות ניטשה, הוסרל והיידגר ) מציב את היחס חירות-אחריות כעמדה קיומית בסיסית, בבחינת פוטנציאל אנושי . יש כאן ביטוי לאינדיבידואליות קיצונית : האדם נידון לחירות ואחריות, וככזה נתבע לביטוי ייחודי של חיים מלאי משמעות . בדבריו מציג סארטר ביקורת עקרונית ביחס לכל תפיסה שמציבה מהות כללית שקודמת לקיום האנושי הפרטי . במסגרת שיח זה הוא מבקר הן את תפיסת האדם והחירות של קאנט והן את תפיסותיהם של הגל ופרויד בעקבותיו . בספרו הישות והאין הוא מבקר את התפיסות שלפיהן קיימת ישות או מהות תכנית מסוימת ( כמו אל או תבונה ) קודם לקיום הפרטי ייחודי של האדם ; לדעתו אין מהות אפריורית שקודמת לקיומו של האדם ( 1984 Sartre, ) . מושג הטבע האנושי האוניברסלי שמצוי לכאורה בכל אדם הופך לדעת ס...
אל הספר