נספחים 993 אילו הייתי פותח באקראי את "שיטת המידות" במְקום הימצאותן של התובנות הללו, מבלי שאכיר את ההקשר הכולל שבו הן מובאות, הייתי קודם כל מופתע שפילוסוף מן ההווה מעז לכתוב דברים מסוג זה בספר רציני . קודם כול, משום שמהמשפטים הללו היינו יכולים להסיק כל דבר, מלבד שכתבם פילוסוף, שהרי הכלי הראשון והחשוב ביותר של הפילוסוף הוא היגיון חסר סתירות . היות האדם הגיוני פירושו, לפני הכול, שיחקור מקרוב את הסתירות שבחיים הממשיים, ויתחקה אחר סיבותיהן האמיתיות . יש לשאול : האם מותר לפילוסוף לפעול כפי שפעל פרופסור פאולסן, שדיווח על התמורה שחלה בהלכי הרוח של שתי תקופות עוקבות, שבעיקרן סותרות זו את זו ; זאת, מבלי לחשוף את סיבות השינוי, או לכל הפחות, לנסות לחשפן ? מה שעלה בשנת 1848 אל פני השטח של ההתפתחות ההיסטורית כמצג של חופש, הביא לשכנוע [ = בדעת הקהל, י . ק . ] ששוויון הזכויות של היהודים וה"מאמץ הפוליטי" בקרב העמים המערביים, הפכו לנגישים . לחוגים רחבים, תקופה מאוחרת יותר, מאז שנת ,1866 הביאה עימה הלך רוח שמתנגד ליהודים [ . . . ] . בנוגע להבנת התמורה הזאת עושה לעצמו פאולסן חיים קלים . הוא נסמך על "תחושה...
אל הספר