ה. ההתגלות ביהדות מימי בית שני ואילך

התגלות והתגלות דתית 831 שפע זה קרוי בקבלה ובחסידות "מוחין" — מונח המציין את אופייה התבוני של השפיעה . ובאדם מציין מונח זה דרגת התפתחות שבה החכם-המיסטיקן לא רק סופג את שפע האורות שבא עליו ממעל ( עם תוכניהם ) , אלא הוא עצמו הופך למקור של אור שגם מחדש בתורה ושופע את חידושיו על שומעיו, כפי שספירות חוכמה ובינה שופעות את האורות שקיבלו מספירת כתר שמעליהן, אל שבע הספירות שמתחתיהן . מדרגה זו קרויה "גדלוּת דמוחין" . כך מתאר זאת רבי נחמן מברסלב : והינה בכל דבר שבקדושה יש בו שלושה דברים, 'עִבּוּר' 'יניקה' 'מוחין' [ . . . ] . וכשלומד תורה גם כן צריכין להיות בו שלושה דברים הנ"ל . כי כשיושב ללמ [ ו ] ד, ונותן מחשבתו וליבו בהתורה, ומתעלם בה, נקרא עִבּוּר, כי הוא מתעלם בה כעוּבָּר במעי אימו . וכשלומד התורה ומבין בה, נקרא 'לדה ויניקה', כמו שכתוב ( משלי ה ) : "דַּדֶּיהָיְרַוֻּךָבְכָל-עֵת" ( משלי ה, יט ) . ואחר כך, כשמבין דבר מתוך דבר ורוצה לחדש בה, נקרא 'מוחין' [ . . . ] וכשלומד באופן זה, אז היא תשובה גמורה [ = כלומר, הוא מאוחד עם ספירת בינה הקרויה תשובה עילאה ] . ומקשר האותיות והצירופים שבחלקו מכללוּת ה...  אל הספר