א. פתיחה

יהדות ואנתרופוסופיה 756 "מאפייני היהדות" ( 1924 ) , חותמת בשני המובנים הללו — של קיומם חסר התוחלת ושל הקַרְמָה השלילית שלהם — את השקפתו על גָּלוּת היהודים . גלוּתם של היהודים כקַרְמָה שלילית, כגורל שהוא תוצאה של דחיית המשיח הנוצרי ובשורת הנצרות, היא השקפה נוצרית קדומה, שקיבלה, מאז ימיו של אוגוסטינוס, גם משמעות פוליטית וחברתית — גלות זו מלמדת שמעמדם הנחות 2 את מעמדם העלוב של היהודים מונצח, בהלימה לעובדה שהאֵל נטש אותם . של היהודים סימלה דמותו של קין המקראי, שביטויה המאוחר הוא דמותו של "אחשוור" ( פדיה, המשיח והיהודי הנודד, עמ' 69 ) המחלוקת היהודית-נוצרית על פשר גלוּתם של היהודים אחרי הופעת המשיח הנוצרי — מחלוקת שאף שטיינר נטל בה חלק — מושתתת על שני נרטיבים 2 בער, ארץ ישראל וגלות ; הנ"ל, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, עמ' 9 כבר במאה השנייה לספירה ראו נוצרים במכות שניחתו על היהודים מאת הרומים, חיזוק להשקפתם שאלוהים נטש את היהודים, וחיזוק לאמונתם הנוצרית ( כהן, עֵשָׂו כסימבול, עמ' 32 - 33 ) . כהן מציין שעל הזיקה שבין מצבם ההיסטורי של היהודים לנטישתם בידי אלוהים הצביע כבר מרקיוס טוליוס קיקרו ...  אל הספר