יהדות ואנתרופוסופיה 736 לעיל ( עמ' 81 ) ששטאודנמאייר ניסה לפתור את הסתירות בדברי שטיינר בעניין האנטישמיות, בהצביעו על שלוש תקופות שונות בחייו, שבהן חלו לדעתו תמורות ביחסו ליהודים, טיעון שכיניתי כרונולוגי, או דיאכרוני ( פירוש 135 את התקופה הקצרה יחסית שבה התבטא שטיינרהמתייחס לציר הזמן ) . באופן נוקב בגנות האנטישמיות ( 1900 - 1901 ) , היא התקופה השנייה, כינה 136 ואת טיעונו של שטיינר בנוגע לעצמו,שטאודנמאייר "התקופה הפילושמית" , שאינו אנטישמי, הסביר שטאודנמאייר, במישור הפסיכולוגי, כהכחשה עצמית 137 כלומר באי-הודאתו באמת או בהיעדר מודעות עצמית ( subjective denial ) , מצידו . בשונה משטאודנמאייר, אני הצעתי ( לעיל, עמ' 81 ) לפתור את התעלומה מנקודת מבט סינכרונית ( פרשנות בו-זמנית ) , מבלי להתעלם מהֶקשרים זמניים, ורק בהמשך לבחון את האפשרות הפסיכולוגית . עֶמדתי, כפי שאציגה להלן, היא ששטיינר מעולם לא שינה את דעותיו על היהודים, ושמנקודת ראותו, הוא התנגד תמיד לאנטישמיות, ומעולם לא היה אנטישמי . כלומר אני מציע לפרוס את הצהרותיו של שטיינר בגנות האנטישמיות מהשנים 1900 - 1901 אל כלל שנות יצירתו ( זו פרשנ...
אל הספר