אנטישמיוּת בתורה האנתרופוסופית 675 דומים לאלו שבמשנה ובתלמוד — בחסידות . כך מִמרתו האינדיווידואליסטית המפורסמת של הרבי מקוצק ש "אם אני הנני אני משום שאני הנני אני, ואתה הנך אתה משום שאתה הנך עתה, הרי אני הנני אני ואתה הנך אתה . ואילו אם אני הנני אני משום שאתה הנך אתה, ואתה הנך אתה משום שאני הנני 12 לפי מקורות חסידיים, אלוהים פונה אני, הרי אין אני אני ואין אתה אתה" לכל אדם בדרך המיוחדת לאדם זה, והיא אינה דומה לדרך פנייתו לאדם אחר . מרטין בובר, בהכירו השקפה זו, מחזק באמצעותה את האקזיסטנציאליזם הדתי שלו : "עִם כל אדם ואדם בא חידוש לעולם, משהו ראשון ויחיד, שעוד לא היה כמותו" ( בובר, דרכו של אדם, עמ' 15 ) ; וכן — "כל אדם בריאה חדשה הוא, ועליו לתקן את מידתו בזה העולם . ובאמת, לפי שאין בני אדם נוהגים כן, הם 13 מעכבים את ביאת הגואל" הגורם האינדיווידואלי, הנתפס במודגש כאידיאל במקורות מסוימים ביהדות, מופיע גם בתחום ההשגה הרוחנית האישית . כניסתו של אידיאל זה ליהדות 14 קשורה לתהליך רוחני היסטורי הקרוי על פי כיוון ידוע במחקר "הפנמת הדת" בתהליך זה, מאז ימי בית המקדש השני, הדת נתפסת כקשורה למרחב רוחנ...
אל הספר