שירת רחל וזיקתה לשירתה של אנה אחמטובה | 267 על כן חורים הנרות אשר לכבודה העליתי, [ . . . ] ועל כן חרישית שמחתי, חרישית, מהססת, מדאבת 38 [ . . . ] בהנחה כי "היא" בשירת רחל זוהי האהבה, אזי ניכר דמיון רב בין החלק הראשון של שני השירים : בשניהם מתוארת הופעתה של האהבה שהיא רצויה-לא רצויה . בשירהּשל אחמטובה זוהי אהבה שיש בה סיכון למשוררת, פראית ובלתי צפויה, בוגדנית, שובבה ומתפנקת . האהבה מתוארת כמעין ישות עצמאית המשתלטת על חייה של המשוררת אשר שמחה לקראתה וחוששת ממנה בה בעת . גם בשירה של רחל מתוארת האהבה כישות עצמאית בפני עצמה וגם יחסה של רחל אליה דו-ערכי : מצד אחד היא ציפתה לה וראתה בה אורחת מיוחלת ורצויה, אך משזו באה לבסוף היא גם איחרה את המועד וגם לא ביטאה את עצמה בעוצמה הראויה . למעשה הופעתה של האהבה דווקא בזמן המסוים ההוא ובאופן עצור כל-כך יש בה גם כדי לתסכל את המשוררת וגם כדי להטיל ספק ברצינות כוונותיה, ועל כן רחל מכבדת אותה כיבוד מסויג ואיננה שמחה לקראתה שמחה מלאה . בשני השירים מגלות המשוררות יחס דו-ערכי ומיוסר לאהבה "ההיא" . ההבדלים ביניהן ניכרים בעיקר בסיומיהם של השירים : שירה של אחמט...
אל הספר