פרק שני: שבירת הכלים

27 את המוח . המסורת היהודית התעסקה רבות בכל דרך אפשרית, בשבירת דוגמות וטענה כי יש ״לשבור״ כל ייצוג של האלוהות . דהיינו, עבודה זרה . חז״ל ניסחו זאת כך : עבודה זרה היא כל צורה של עבדות או הערצה לרעיון זר, למחשבה ולעצמי, וכל סכנה של קיבעון קוגניטיבי שעלול לגרום להשתעבדות . אב-הטיפוס לכך הן מאתיים ותשעים שנות שעבודם של בני ישראל במצרים . מתוך בבלי ברכות יב עמ' ב : אלא דעת מינים הרהור עבירה והרהור עבודה זרה מנלן ? דתניא : אחרי לבבכם — זו מינות, וכן הוא אומר : אמר נבל בלבו אין אלהים, אחרי עיניכם — זה הרהור עבירה שנאמר : ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, אתם זונים — זה הרהור עבודה זרה, וכן הוא אומר : ויזנו אחרי הבעלים . אחת הדוגמאות הטובות ביותר לעניין השבירה מופיעה בפרק הקודם אשר בו הזכרנו את סוגיית הזמנים במקרא : צורת הווה איננה קיימת בתנ״ך, אלא רק צורת זמן עבר ועתיד, כאשר ״וו ההיפוך״ משנה את כיוון הזמן ( ״ויאמר משה״, למשל ) . השבירה נעוצה בעובדה שהקורא נתקל בפועל בזמן עבר ומבין אותו כעתיד וההפך . העיניים קוראות צורת עתיד אך השכל אמור להבין כי מדובר בזמן עבר . ניתן לראות בכך...  אל הספר
הוצאת גמא