הגורילה הפנימית׀ 87 איני רוצה להיות הסנדלר ההולך יחף, הפסיכולוג שמטפל באחרים אולם מזניח את משפחתו, אך אני מודה שנושא הספר והאיש סקרנו אותי . קבעתי עמו פגישה באחד הערבים עוד באותו שבוע . השעה היתה שמונה בערב ובגינה כבר דלקו האורות . החשכה יצרה בחדר אינטימיות שלא הייתי מורגל בה במפגשי עם מטופלים . און ישב בהבעת פנים רצינית שחרצה קמטים במצחו, ופתח בהסבר מאומץ מדוע אין הוא מאמין בפסיכולוגים . "טוב לי עם עצמי," הוא אמר, "לא באתי אליך כדי להשתנות . אני סבור שבגיל ארבעים וארבע אין באפשרותי להשתנות, ויותר מכך, אני לא חפץ בכך כלל . "אין לי תלונות על החיים שלי," הוא תופף על הספה באצבעותיו הדקות . "אין לי גם מה לברר עם עצמי, כי העניין אינו חיי המציאות שלי או הכאן ועכשיו שלאחרונה כולם מקדשים אותם . באתי אליך כדי לדבר על סוד קטן שאני נושא בתוכי מאז שנישאתי לטליה, ואולי בעצם מאז שאני זוכר את עצמי, ושמעולם לא חלקתי אותו עם איש . " על אודות טליה, רעייתו זה כחמש-עשרה שנים, הוא מיעט לדבר . ובכל זאת, כאשר עלה שמה מפעם לפעם, הוא הקפיד לתאר קשר אוהב, מכבד והדדי . שניהם אנשי אקדמיה בכירים . שניהם פרסמו ספרי...
אל הספר