88 הדס שבת נדיר פגיס שהתגלו בעיזבונו חושפים את פעולת השהייה בשירתו הלא-מוכּרת . שירים אלה מבקשים לעצור את הזמן ולהשתהות בשפה לנוכח מאורעות השואה והעולם שלאחר המלחמה . נדמה שהשירים הללו אינם נכבשו בפואטיקה המוכרת של פגיס - במערכת ההסתרות שהקים לעצמו בשירתו - אלא כמו חמקו 78 משליטתו . בספרי השירה שפרסם פגיס, הדובר השירי נע בין הרחקה של חוויות השואה ובין התמודדות מסוימת, מאוחרת אולי, עם זיכרונותיו ממנה : בעוד שירתו המוקדמת עוסקת בחוויית השואה מתוך ריחוק, למשל דרך דמויות מיתולוגיות או דרך ייצוגים כלליים, שירתו המאוחרת מבקשת דווקא לנסות ולגעת בפצע, כאשר שיאו של התהליך מתממש בחיבור "אבא" שכתב פגיס בערוב ימיו . בשיריו המוקדמים שראו אור בכתבי עת אך לא כונסו בספר, פגיס מאפשר לעצמו להתבונן על העולם מבלי לצבוע אותו בצבעי האימה שמופיעים בשירתו המפורסמת . זוהי התבוננות שיכולה לשאת את הכותרת "השקט שאחרי הסערה" . זה אינו שקט אמיתי שכן האימה רוחשת תחתיו, אבל אלו הרגעים הראשונים ואולי יש לומר גם האחרונים של אותו שקט מסוים . בשירתו הגנוזה, המאוחרת יותר, חושף פגיס חוויות ביוגרפיות שלו מתקופת השואה וכן את...
אל הספר