227 "ונשיקתי תהיה רוצחת" תשוקה מינית עצומה, רבת-שנים, והנערה אינה מדברת כאן על איזה צורך באהבתו של הגבר, או אפילו על רצון לקבל ממנו נשיקה מינית . לא להיות מנושקת היא מתאווה, אלא לנשק בעצמה, באקטיביות, ונשיקתה היא פרי תשוקה אלימה שזר לה רוך, שמעוקר ממנה כל נופך רגשי-רגשני ( "תשוקה שרוך לא ידעה" ) , תשוקתה של נערה שמעולם לא זכתה לנשק, שכבר קמלה מרוב שחייה כלו בתשוקה לנשק . אבל לא רק ממשך הזמן שבו התשוקה "לא נישקה" נובע צימאונה הערפדי, אלא גם מכך שזו תשוקה "חולה", פרוורטית . לפנינו אשה "אשר בשבילה הנשיקה היא כמו אונס" מסבירה דראפקין-עצמה לפוזננסקי במכתב במאי 1952 . לדבריה, כשכתבה את השיר חשבה בתמימותה ש"די בנשיקה כזאת", שהיא חזות הכל ( עמ' 43 לעיל ) . היא הסתירה את השיר מגנסין ב- 1907 ( והראתה לו רק שיר אחר ) , כי חששה לאבד אותו אם יֵדע לְמה היא מתאווה, היא התביישה בתשוקתה "המעוּותת" . והיא גם התביישה להראות את השיר לאחרים . אכן, פנטזיות כאלה טבעי להסתיר . ההבנה החדשה המתגבשת בסוף השיר מדרבנת לתקן את הרשמים הראשונים שעלו בתחילתו ולבטל את מילוי הפערים שנעשה בראשית הקריאה . דמותה של הצעירה ...
אל הספר