השלום התועלתני מקהיר

308 לא לבדד : מדיניות החוץ של ישראל הקטינה את הנכונות הסובייטית להושיט סיוע רחב ממדים . ההחלטה עדיין לא נתנה לסאדאת מפתחות למשרד האוצר האמריקני באמצע שנות השבעים . הדרך הטבעית לפתרון המצוקה המצרית הייתה מהפכנית : להגיע להסכם מדיני עם ישראל, שעם החזרת סיני יסיר את איום המלחמה ויקטין את הוצאות הביטחון, ולפתח את היחסים הדיפלומטיים עם ארצות הברית כמקור משמעותי לסיוע . בראייה רטרוספקטיבית ברור שסאדאת נתן ביטוי גלוי לקו חדש זה בהשקתו יָזמת שלום שעליה הכריז במועצת העם המצרית בפברואר 1971 . אנו יודעים כיום כי אי-היענותה של ישראל ליזמה זו — שנבעה בין היתר מהערכה של אמ״ן שסאדאת, שכונה לעתים במצרים ‘כפתור בחליפתו של נאצר׳, נחשב שם באותו זמן ‘אופורטוניסט, חסר עקרונות, דמגוג וצבוע, [ ו ] מוערך כבוּר חסר כישרון ובלתי מסוגל לתרום תרומה משלו לניהול המדיניות׳ 5 — היא ששכנעה את הנשיא שמהלך צבאי אכן חיוני, וזה התממש במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 . הסכם ההפרדה כעבור שנתיים היה צעד ראשון מבחינתו של סאדאת לתהליך שהביא דרך ביקורו בירושלים וועידת קמפ דיוויד ב- 1977 , להסכם השלום בראשית 1979 . המניעים העיק...  אל הספר