Raison d'état : מטרות הדיפלומטיה הישראלית מ־1948

312צרפת : הכרה ונשק אי-בהירות בחלק מהסדרים אלה וניסיונה של צרפת להרחיבם עמדו מאחורי הסכמים שנחתמו בלחצה של צרפת ב- 1901 וב- 1913 . עם התפרקות האימפריה העות׳מאנית אחרי מלחמת העולם הראשונה איבדה צרפת את מעמדה כבעלת חסות על מוסדות לא-צרפתיים, אבל נותרה רגישה במיוחד בשאלת השמירה על זכויות מוסדותיה אשר שימשו בעבר ראש גשר לחדירתה המדינית והתרבותית עם היחלשות מעמדה האסטרטגי באזור . רגישות זו הייתה משותפת למדינאים ולציבור הצרפתי, ללא הבדל של גוון מפלגתי או של אמונה דתית . הבריטים, שלא היו שבעי רצון מחלק מהזכויות האלה, לא נקטו צעדים משמעותיים כדי לבטלן . בתקופה המנדטורית נותרו הקפיטולציות הצרפתיות על כנן . זכויות אלה, שכללו פטור ממכסים וממסים, עמדו בסכנה עקב תכנית החלוקה של 1947 שאמורה הייתה להביא להקמתן של שתי מדינות עצמאיות . בעיקר חששה צרפת לזכויותיהם של קרוב לשבעים ממוסדותיה ( ובהם 36 בתי ספר שבהם למדו כ- 8,000 תלמידים וכן כארבעים מוסדות תרבות, בריאות, צדקה ודת בירושלים ) במדינה היהודית . הסוגיה הייתה רגשית ומדינית . צרפת הקתולית רצתה בהמשך פעילותם של המוסדות הנוצריים בארץ הקודש והציבור הצר...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב