320 יובל לוריא ממושך בבדידות בתאו . לבסוף גוליבר מוצא על ידם מהתא, מורד בסירה מן הספינה וננטש על ידם לבדו על חופו של אי בודד . בתורו את האי הוא מבחין ביצורים מוזרים ושעירים בגודל של בני אדם, המטפסים על עצים בחיפוש אחר פירות ונוברים באדמה בחיפוש אחר שורשים לאכילה . גוליבר מספר שמימיו לא ראה יצורים מכוערים ומבחילים יותר . כשאחד מהם מתקרב אליו ונוגע בבגדיו, גוליבר סולד ממנו ומכה אותו באמצעות החלק הקהה של חרבו . הלה פותח בצעקה נוראה, וכל האחרים מתקהלים סביב גוליבר ומנסים לתקוף אותו . כדי לגונן על עצמו, הוא נצמד בגבו לעץ כשהוא מנופף בחרבו כדי להרחיקם, אבל אחדים מהם מטפסים לצמרתו של העץ ומטילים עליו משם את הפרשותיהם . תוך כדי המהומה, מגיעים למקום כמה סוסים, והם מגרשים את היצורים הפראיים ומצילים את גוליבר . גוליבר נדהם לגלות שהסוסים הללו הם יצורים בעלי תבונה המסוגלים לדבר בשפה משלהם, והוא מתלווה אליהם לביתם . הוא גם נדהם לגלות שהיצורים המגעילים והפראיים שפגש ביער הם בני אדם . הסוס המארח אותו הוא סוס נכבד, וממנו גוליבר לומד לדבר בשפתו . מארחו מסביר לו שבני מינו מכונים בשפתם בשם "הוינהונים", שפ...
אל הספר