משבר : 2003 | 303 קרנות אלו היו בגירעון כבד, ולמעשה בפשיטת רגל אקטוארית . המשמעות היתה פשוטה : החוסכים אמנם קיבלו התחייבויות כתובות מהקרנות שיקבלו את קצבאות הפנסיה שלהם בגיל הפרישה, אך להתחייבויות הללו לא היה שום בסיס כספי . הקרנות עמדו בפני חדלות פירעון והחסכונות הפכו להיות חסרי ערך כמעט לחלוטין . חלק מהקרנות הללו בעצם כבר קרסו, ורק הזרמה תקופתית של מזומנים מאוצר המדינה סיפקה להן הנשמה מלאכותית . אך בעוד משבר הפנסיות איים להקריס את כלכלת ישראל בעתיד, היו משברים דחופים יותר שהכבידו על הממשלה כבר באותה עת . בראשם עמדה מערכת הרווחה הסוציאלית הנדיבה של ישראל, שגם היא ניצבה בפני קריסה, אבל הרבה יותר מיידית, כי הממשלה לא הצליחה לגייס כסף בשווקים הפיננסיים בחו"ל זו השנה השלישית ברציפות . מאוחר יותר התברר לי שכמה בנקים בינלאומיים יעצו לפקידי משרד האוצר בדיסקרטיות — "אל תבקשו מאיתנו אשראי . כך אף אחד לא ידע שדחינו את בקשתכם" . האפשרות היחידה שנותרה לממשלת שרון לגייס כסף היתה לנסות לעשות זאת מהציבור . לשם כך היא נאלצה להציע ריביות גדלות והולכות על איגרות החוב ארוכות הטווח שלה, ולשלם ריבית אסטרו...
אל הספר