לונדון קוראת זיכרונות מחוויית הפוסט־פאנק והניו־וייב של 1979

220 ארנון פלטי מהחדר הסמוך בוקעת שיחה ערה בעברית . שלמה ארצי ודני שדה, ידידו העיתונאי שהתלווה לסיבוב ההופעות האירופאי הקצר הזה - הולנד, בלגיה, צרפת - משוחחים פוליטיקה עם הקלידן אילן גלבוע ואשתו . אני חומק אל מחוץ למלון, יורד במדרגות אבן לולייניות אל הבולאנז'רי - מאפייה קטנה, עטורת סלסילות מרופדות בשלל לחמים צרפתיים ארוכים, לחמניות עגולות, קרואסונים מרוחים בשוקולד, ניחוחות חריפים של קקאו חם באוויר . אני נושם עמוק . כשאני חוזר, שלמה מקדם את פניי בחיוך . ״אתה מזל גדי אמיתי״, הוא טוען . ״אתה מזכיר לי את אריק איינשטיין . מצונף בעצמך, מתבודד אך ער לכל המתרחש״ . אני מחייך בחזרה, מפנים את המידע הזה, מידע המוביל אותי להחלטה שלא להמשיך עם החבורה לארץ אלא לעלות על המעבורת ללונדון, ושם לשהות שבוע רצוף של התבודדות בריאה טרם חזרתי לארץ, כראוי למתבודד היודע מה טוב בשבילו . כאשר חממי ועמוס מתעוררים, אני מספר להם על החלטתי . עמוס אומר - ״אנגליה ? לונדון ? מעניין, בדיוק קראתי שהקלאש מגיעים לפה . אולי נקפוץ לראות מה זה ? צריך להיות מעניין . . . פאנק-רוק אסלי ! " . חממי מפהק ואומר, ״אני נשאר פה . לא הולך ...  אל הספר
רסלינג