[ 419 ] ס פ ר ב מד ב ר אבל יואב נתן לבו וחשש לדבר . והכתוב מעורר לבי בזה שאמר : "ולא נשא דוד את ( לפנינו ללא 'את' ) מספרם למבן עשרים שנה ולמטה כי אמר ה' להרבות את ישראל ככוכבי השמים . יואב בן צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קצף על ישראל" ( דה"א כז, כג - כד ) — היה נראה שמנין יואב היה למטה מבן עשרים, והוא היה הקצף, שאין הקב"ה חפץ שיהיו כל ישראל בגדר מנין, שהוא ירבם ככוכבי השמים כאשר אמר "אם תוכל לספור אותם" וגו' ( בר' טו, ה ) . והכתוב שאמר במנין ההוא "ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שולף חרב" ( דה"א כא, ה ) , אין ענינו שהיו יוצאי צבא בישראל, אבל פתרונו — שהיו בריאים וחזקים למלחמה ; הגיד, כי לא מנה החולים והחלשים והזקנים מפני שהיה דבר המלך נתעב אצלו ( על פי דה"א כא, ו ) , וזה ענין הגון מאד . > ועל דעת מדרש האגדה ( ברכות סב ע"ב ) , שהיה שם מנין ממש — טעו כולם, ולכך אמר "לך מנה . . . ישראל" ( שמ"ב כד, א ) , וכתיב "אחרי . . . ספר את העם" ( שמ"ב כד, י ) ; כי בתורה לא נזכרה בהם ספירה כלל, כי טעם "במספר שמות" ( לעיל, ב ) — שיגידו כל אחד שמותם בפקוד אותם בכופר . רשימת התוספות הראשונה : [...
אל הספר